יום רביעי, 30 בנובמבר 2016

ב"ה
תנועת "נשים למען המקדש"
משתתפת בכאבה הנורא של משפחת בלוך
על הילד חֵן-ישראל
שנקטף בדמי ימיו.
מן השמים תנוחמו.
משפחת נאה-בלוך מהפעילים למען המקדש,
ישלח ה' לכם ניחומים גם בעשייתכם זו,
"וּמָחה ה' דִמעה מֵעל כל פָּנים".

עדי בלוך, אמו של חן-ישראל,
ואהובה נאה, דודתו
הן חברות פעילות בתנועת "נשים למען המקדש".
קבלו נא מכולנו חיבוק כואב ואוהב.



יום שלישי, 29 בנובמבר 2016

בחירות להנהלת המטה

היום ,אי"ה, יפתחו הבחירות להנהלת המטה המשותף להר הבית והמקדש. הבחירות ימשכו שלושה ימים ויסגרו ביום חמישי בערב.
תנועת "נשים למען המקדש" ממליצה להצביע לנציגות מטעמה:
* הרבנית רבקה שמעון
*כלנית יסמין לשם
*דניאלי כהן
*מעיין סגל
ניתן להצביע ל5-9 מעומדים. במהלך היום ישלח בדוא"ל לכלל המתפקדים קישור להצבעה.
"למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט"
הצלחה רבה לכולם!

יום ראשון, 27 בנובמבר 2016

נשים למען המקדש מזמינה אותך לערב התחברות

נשים יקרות ,
הנכן מוזמנות לערב התחברות מטעם "נשים למען המקדש"
לכבוד יום הולדתה של הלל אריאל הי"ד.
מטרת הערב להפגש ולהחליף דעות להרחיב את מעגלי השיח
לטובת בנין הבית .

מצפות לך...

בעז"ה בכנס שיתקיים מיד לאחר החנוכה יוגרל תכשיט מקדש של האומנית מעיין עייש



נשים למען המקדש מזמינה אותך לערב התחברות

נשים יקרות ,
הנכן מוזמנות לערב התחברות מטעם "נשים למען המקדש"
לכבוד יום הולדתה של הלל אריאל הי"ד.
מטרת הערב להפגש ולהחליף דעות להרחיב את מעגלי השיח
לטובת בנין הבית .

מצפות לך...



שבת חיי שרה /רינה אריאל

יום אחרי שבת חיי שרה בקרית ארבע חברון.
השבת נפרדנו מאברהם ושרה  המונים המונים הגיעו למערה. להפרד ולהתחזק. יצאנו לדרך. בתחילה הינו משפחה אחת. לאט לאט נוספו עוד משפחות ההולכות בדרך. בסוף התחברנו להמונים.
כיפות שקופות. כיפות רקומות. כיםות שחורות. כיפות קטנות וכיפות אדירות.
עם ישראל כולו בא לשאוב כח.
כמה אהבת חינם. כמה חסד. אוהלי ענק פרושים בכל מקום מכילים אלפי איש ולידם אוהלים קטנים מתחבאים.
נהרות של אוכל.
מעולם לא אמר איש צר לי המקום.
ואברהם ושרה עומדים שניהם ואומרים  לנו הבנים-לך לך.. בדרך עוד תהיה העקדה.מי בחרב...
מי באש..
מי בחיה.
בדמייך חיי.
לך לך.
ואנו הולכים.
ואברהם ושרה עינהם קדימה. הכל מתחיל בקרית ארבע חברון אך הסוף הוא-
לך לך אל הר המוריה. הדרך חייבת להוביל להר הבית. 
כל הכוחות כל האנרגיה כל העוצמה בשבת אדירה כזאת מטרתה להיות בסיס לארץ המוריה. שם גם ברחובה נלון. לעולם לא יהיה צר המקום. 10 ניסים יהיו ועוד רבים אחרים.
אברהם ושרה התוו את השביל. הבנים באו ואנו ההולכים איתן קוראים להם  הר המוריה..
בואו עימנו אל הר המוריה.
בזכות אבות תושיע בנים.



יום שני, 21 בנובמבר 2016

בית מדרש מקדש - בגוש טלמונים

בית מדרש מקדש מתרחב ומגיע לגוש טלמונים ,
"נשים למען המקדש" עמלות בהפצת הצורך במקדש ברחבי הארץ
מפגש חודשי יתקיים בנחליאל בעזרת השם .



עליית יט' בחשוון \ יעל קביליו

יט חשון עלית נשים לזכרה של הלל יפה הי"ד ולהצלת הבתים בנתיב האבות בעלייה נכחו  פייגא, שרה, מיכל בן אורי, עירית שמגר והצלמת שלה ועוד כעשרה גברים.
בהדרכה זו דברתי על  ענייני היום:
כמה טרגי וקשור הסיפור של עקדת יצחק לנסיונות שאנו חובים היום, אך אברהם בנחישות עם בטחון מלא לרצון ה' הולך להר המוריה. 
לפנים ההר נקרא שלם ואברהם קראו יראה , בורא עולם נתן בסופו של דבר את המהות השלמה של ירושלם או ירושלים - כמה נכון השם להיום כשאנו רוצים מחד שבית ה יהיה מקום של שלום עולמי וגם מקום המראה לכולם שאין ספק בקשר של עם ישראל למקום.

דבר נוסף שהוספתי להדרכה על המבול, בי"ז חשון מתחיל המבול על העולם המבול לא מתחיל בגשמים חזקים אלה טיפות טיפות וזאת בכדי שהרשעים יחזרו בתשובה.
 המים באמת התחילו לרדת בי"ח חשון, אם נקח את המים לברכה גם היום בתאריך הדומה בורא עולם פותח לנו את תהליך הגאולה לאט לאט בכדי שיתן שכר לצדיקים. 
לכן כל התהליך של הכרה במקום הקדוש דורש סבלנות והתעוררות הלבבות.




יום שלישי, 15 בנובמבר 2016

מדריך לעולה להר- הבית


בהתרגשות הסובבת סביב ההחלטה שלנו לעלות להר הבית ,
מצטרפים פרמטרים נוספים שלא תמיד בידינו לחזותם
לעיתים תנאים אלו עלולים להעיב על ההתרגשות הסובבת מאחר
ובאופן טבעי בעלותינו להר הבית , ובעצם לביתנו,
 אנו ציפייה לשיבה הטבעית של בן לביתו ,
אולם לצערנו אין הדבר כך.
לשם כך נכתב המדריך  לעולים להר הבית
להנחיות הלכתיות לנשים ראי כאן 



יום שני, 14 בנובמבר 2016

שבת שכולה מקדש


חברים יקרים , 
הנכם מוזמנים לשבת שכולה מקדש בחברון 
ההרשמה עד סוף השבוע , 
הזדרזו להרשם!


ימי חורבנה של ממלכת ישראל - שלהי קיץ

נשים למען מקדש יקרות!
רציתי לעניין אתכן בנוגע לספר חדש שלי, שיצא בימים אלה לאור.
מי שאהבה את "עד שינוסו הצללים", ספרי הקודם העוסק כל כולו בתקופת חורבן הבית השני, יאהב ללא ספק גם את הספר הזה - "שלהי קיץ", המתעד את אחת התקופות החשובות והפחות ידועות בתולדות ישראל - ימי חורבנה של ממלכת ישראל ולפני גלות עשרת השבטים.
גם בספר זה יש הרבה זיקה למקדש. הספר נקי, ערכי ועד עכשיו קיבלתי עליו תגובות אוהדות. ובפרק המצורף 
אני מזמינה אתכן לקרוא עליו בקישור הזה ובפרק המצורף :
ומי שמעוניינת לרכוש אותו במחיר מבצע מוזל במיוחד לחברות 
"נשים למען המקדש" במחיר 50 ש"ח + 10 ש"ח משלוח
מוזמנת להיכנס לקישור זה
מוזמנות לצ'פר את עצמכן ו/או להעניק למי שאוהבים.
בברכה,

אורי הדסה קלוש

הדרך אל העיר שומרון התפתלה בין הרים נישאים ועמקים רחבי ידיים.
רכוב על גבי פרדתו, עשה אדוניה את דרכו בשעת שחר מוקדמת. עיניו נשואות אל המרחבים ובדרכו ניכרו שדות חיטה עזובים, שהשלף בהם יבש ומצהיב. האיכרים חרשו במרץ והכינו את שדותיהם לזריעה אולם בתכלת השמים שממעל לא נראתה כל עננה, ומי יודע אם ירדו הממטרים כתיקונם או שמא תהא זו שנת בצורת שחונה.
פרדתו הילכה בכבדות, כשלצדי רגליה קשורים נאדות החלב, מוצרי צאן הארוזים היטב וערמת צמר מנופצת ונקייה, אשר יועדה לאחד מכוהני מקדשה של עשתורת. מדי פעם חבט בה אדוניה, בפרדתו, כאשר חישבה לסטות מן המסלול, בחמדה את אחד משיחי הלענה הנקרים בדרכה.
הדרך הראשית, המסתעפת בואכה העיר גבעה שבחבל בנימין, היתה עמוסה בעגלות משא, רוכבי סוסים ופרדות, איכרים קשי יום, סוחרים הנושאים סחורתם בכבדות, סבלים והולכי דרכים מאובקים. מדי פעם עברה בה שיירת נכבדים או רצים בהולים שנשלחו במצוות המלך.
אדוניה הציץ בהם בעייפות וחישב את נסיעתו. יהא עליו בתחילה לפרוק את משאו, לחלק את מוצריו בטרם יחמיצו ולהעביר את הצמר לידי הכוהן, כפי שהובטח.
אם יסיים את כל מטלותיו בזמן ישתדל לקיים את הבטחתו לשולמית ולהתיר את אחיה משביו.
זוג עיניה המפצירות לא הניח לו והמשיך ללוות אותו בתוכחה בלתי מוסברת.
"עשה הכול על מנת לפדותו" התחננה אליו שוב ושוב, "קח עמך מעות ונסה לשחד את חיילי המלך".
היא לא נתנה לו לצאת לדרכו עד שהעניק לה את הבטחתו המפורשת להתאמץ להתחקות אחר צעדיהם של השבויים. עכשיו הוא מחויב להשתדל למענה, גם אם יש בכך כדי להוסיף משימה נוספת לסדר יומו העמוס גם כך.

כאשר הגיע אל פאתי העיר תפס את מבטו ארמון השן המרהיב והציף את זיכרונותיו מחדש. עד כמה שניסה להטות מבטו המשיכה תמונתו של המבנה המפואר להתרברב לנגדו ולפתותו להתקרב.
מסביב לארמון התנשאה חומה מרשימה ולאורכה חורים, שנועדו למנורות השמן. על אף גובהה לא הסתירה החומה את ברכת המים המרשימה שמאחוריה ואת הגן המטופח ובו דולבים, עצי מַיִש וצפצפה לרוב. שער הארמון המוזהב הבהיק בהתאם לקרני השמש שפיזזו מעליו וחשף את עיטורי השנהב ובליטות שיש דמויות יונים, אשר היוו סימלה של האלה עשתורת.  
בזיכרונו ריצדו פניו של שלוּם בן יבש, אותו שליש סורר שהשתרר מעל אדונו וחישב עצמו למלך. בלילה אחד הצליח לחדור אל החדר השמור ביותר שבארמון, הוא חדרו של המלך זכריה ודקרו בחניתו.
צמרמורת חלפה בבשרו של אדוניה וקול הזעקה שהדהדה באותו הלילה בין כתלי ארמון השן שבה להרעידו מחדש כשם שנרעד אז, בהיותו בן שש, אל מול חדר הפילגשים.
אין הוא יכול לשכוח את היום ההוא, שבו עמד לראשונה אל מול רוצח אחיו הישוב על כס השלטון ופמליית העבדים סרה למרותו. אהה, כמה שהכאיב לו מראה כתר אביו המתנוסס על ראשו של השליש השפל, אולם הוא זקף ראשו בגאווה והתעקש שלא יתיר לו, למשתרר, לפגוע בכבודו. דם מלכות זורם בעורקיו, חש אדוניה הילד, ולא יהיה בידי הפושע כדי למחותו. הדבר הכעיס את המלך וכבר דחק בו העבד להרכין קומתו והיטה את ראשו מטה, בביזיון. אוי לה לאותה הבושה, וכי לא היה זה  אותו העבד שעד לפני ימים אחדים נישק את כפות רגליו? בן לילה התהפכו היוצרות.
"מן הדין היה לערוף את ראשכם מעליכם, צאצאי המלך ירבעם" אמר שלוּם ברוב לעג. עיניו נעוצות בפניה של יהושבע, אם המלך האחרון ומתק שפתיו מבקשות לקנות את לבה, "אולם לא אעשה כן" הצהיר המלך בגאווה וניפח ברוב חשיבות את ריאותיו. "איש חסד אני, הזוכר למלך הקודם את ימי גדולתו" השמיט הרשע במכוון את זכרו של זכריה, שבידיו שלו נרצח, "חייכם נתונים לכם במתנה, לפי שעה. עם זאת, לא תוכלו להמשיך ולהתגורר בעיר שומרון. יהיה עליכם לצאת ולהסתלק מתחום ממלכתי, לבל אראה עוד את פניכם".
הרגש איים להציף. תחושת ההשפלה, לנוכח פני השליש הלועגים, ביקשה להטביעו, ספינה בודדה בין גלים טרופים. מחול שדים ושמחה לאיד. ידו הקטנה נקמצה מאליה בשנית ודם מלכים הלם ברקותיו וביקש לתבוע את עלבונו.
"ומי אמר שתאריך ימים על כס המלכות, רוצח שפל שכמותך?" יצאה מפיו הקריאה, מבלי שניתן יהיה למנעה. פניה של המלכה החווירו. היא שילחה ידה וכיסתה על פיו אולם את המילים שיצאו לא ניתן היה להשיב.
המלך כעס. פניו האדימו בן רגע וכף ידו נשלחה לסטור לפניו של הילד החצוף. עז היה הכאב וצורב היטב בבשר. גם עתה, לאחר מרחק רב שבשנים עודנה הולמת המהלומה כמו ניחתה בזה הרגע ומרעידה נימים דקים בנפשו ועם זאת, נעשו הדברים שניבא שרירים וקיימים ומקץ ירח ימים תבע ממנו האלוהים את דם המלך השפוך.
כף רגלו לא תדרוך שם בשנית, כך נשבע באותו היום שבו עלה על סוסו ונעלם אל האופק, אל שנות הגלות הארוכות. כל אותן שנים הוסיף ארמון השן והתקיים, כמו לא התרחש מאום מלבד החלפת דייריו. רק בחלומותיו הכמוסים ביותר משנה המקום את צורתו. פעם אחת נדמה בעיניו כפיל אימתני הנוגח בו בניביו ובפעם אחרת נעשה אוורירי וצלול כמים, המפתים אותו להתקרב אליהם וברגע אחד בולעים אותו לקרביהם. נחשיה של האלה עשתורת, שפסלה מתנשא בחצר הארמון, נכרכים סביבו בסיוטיו ולא מרפים מנשמתו, עד אשר גואים בו נפתולי געגועים, פחד ותשוקה
                             


בית מדרש מקדש בקרית ארבע / רינה אריאל



אתמול התקיים שיעור נוסף בקרית ארבע במסגרת בית מדרש מקדש.
הערב נפתח בניגונים עי יעל קביליו לכבודה של רחל אימנו וכך גם הסתיים.

במרכז השיעור עמד נושא מבנה המקדש. שיחה ומצגת. עלו סוגיות מענינות כמו :
כיצד באמת נראתה עזרת הנשים ומה האופי המיוחד..
היכן שכנה לשכת הגזית ועוד..




לצפייה בשיעור :

חלק א:


חלק ב:






יום שלישי, 8 בנובמבר 2016

כנס דורשי ציון / כלנית יסמין לשם


הכנס נפתח בכנסת ישראל בשעה 12:00 בצהריים כבר בכניסה למקום יכולת לחוש בהתרגשות.
 כנסת ישראל פתחה את שעריה בפני דורשי ציון ובכך אומרת באופן ברור שחזונו של עם ישראל לחזרה להר ולבניין הבית אכן עומד על סדר היום הציבורי .
 כנס דורשי ציון התקיים זו השנה החמישית 851 שנים לעליתו של הרמב"ם בסימן שלום , את הטקס פתח הרב אלי בן דהן כשבפתח דבריו ההתנקשות ביהודה גליק , הרב אלי בן דהן אמר בדבריו שעצם עליתו של הרמב"ם בתנאים לא פשוטים דאז להר הבית מכריעה לחלוטין את השאלה האם מותר הדבר או אסור – אין ספק שמותר.
עוד הזכיר כי בהיותו שר הדתות הכין תקנות המאפשרות תפילת יהודים בהר הבית ומבמה זו הוא קורה לממשלת ישראל לאפשר זאת .
בסיום דבריו הזכיר שהרב מרדכי אליהו זצ"ל קרא להקים בית כנסת על הר הבית וברך שנזכה לנוכח עיננו לראות יהודים המתפללים בהר הבית.
המטה לארגוני המקדש הציג באופן רוחבי את הנעשה בהר הבית , מס' דברים שאכן השתפרו בשנה הזו כמו פעילות המורביטאט , שינוי שער המוגרבים לשער הלל, שיא העליה בחודש תשרי בו עלו מעל ל-3000 יהודים להר הבית , ומתחילת השנה האזרחית מעל 14000 עולים כמו כן אנו רואים מגמת עלייה הולכת וגוברת בעליית יהודים מן המגזר החרדי להר הבית .
עוד הוצגו דבריו של מנכ"ל הוואכף שהביע תסכול רב מאוד מכך שהסטטוס קוו בהר הבית השתנה !! ואלו בשורות נפלאות כאמור.
יעקוב היימן יור המטה נשא דברים והוסיף שכשעלה הרמב"ם להר הבית הדבר נעשה תחת סכנה. כמו כן ציין שכבוד רב לכנסת לארח את הפועלים למען הר הבית ובניין הבית בארץ ישראל , וציין את החיבור של עם ישראל להר הבית בעקבות החלטת יונסקו והזכיר למי ששכח שהחיבור שלנו לכאן קודם להיותינו עם עוד מימיהם של שלושת האבות .
"ב67 לאחר הנצחון של 6 הימים כבשנו שוב את הר הבית בידינו אולם לא זכינו לראות את מה שראה אברהם אבינו, אנחנו נדרשים כעם לעבור את אותם השלבים שעברו אבותינו כיחידים הגעה, תפילה, ובנין בית ,עם ישראל במהותו כסולם מוצב ארצה וראשו השמימה, אינו בנוי להשלים עם מצב קיים מעוות עלינו לתקן עולם במלכות שדי ולהדליק את האור לכל העולם .
אנו זוכים ברוך השם של 3 האבות הקדושים אבל מוטל עלינו להיות אנשי מידות אנשי מופת ולהביא את המסר שלנו כדי שאחינו יראו אותנו ויגידו אלה אנשי מקדש אנחנו רוצים להיות איתם"
הרב אייל ורד רב קהילת יחדו בפתח תקווה ומכון מאיר שאמר:
"הר הבית יבנה מתוך ענווה ואהבה ממקום של שלום , להיות בית תפילה וצינור לאהבה וקדושה "
סטודנטים למען הר הבית הוצג נציגתם דברה ובקשה מהממשלה לקחת אחריות ולייצג את עם ישראל והקדישו את פעילותם להלל היד.
"מדינת ישראל לא יכולה לאפשר מובלעת ירדנית בליבה".

חברתנו רינה אריאל היקרה , קבלה תעודת הוקרה על פועלה יחד עם "נשים למען המקדש"
ונשאה דברים מרגשים מאוד , הכריזמה והיחודיות של רינה אכן היו משב מרענן 
 כמו גם הצגת היחודיות שבתנועתינו הנקראת "נשים למען המקדש" בשונה משאר הקבוצות המבורכות שפעילותן מדבר על כיבוש ההר אנו בהחלט מדברות מקדש , חיי מקדש על כל המשתמע מכך .



עוד רבים וטובים הגיעו לטקס חברי כנסת כאלה ואחרים כמו הרב אריאל ,ד"ר יעל ברקו , נורית קורן , זאב אלקין , מאור אוחנה , השר ארדן, פייגלין .
כאשר כולם נושאים דברים חשובים בנושא הר הבית הנוכחות היהודית והמסר החשוב לעולם כולו , כי לא ניתן לנתק את עם ישראל ממקור מחצבתו היינו הר הבית לעתיד מקום מקדשו כבר בקרוב.

יהודה גליק בישר כי על הקמת השדולה להר הבית, לחיזוק הקשר בין העם היהודי להר הבית, עליה חתם יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין ביום ראשון האחרון.

השר לביטחון פנים, גלעד ארדן :"זכותנו על הר הבית לא ניתנת לערעור ואף גורם בינלאומי כזה או אחר לא יוכל לשכתב את ההיסטוריה, הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי ואי אפשר יהיה לשנות את זה. הסטטוס קוו כיום בהר הבית מקפח את העם היהודי. זאת האמת. כשאני נכנסתי לתפקידי הצרו את צעדיהם של עולים יהודים להר הבית על בסיס סממנים חיצוניים וגזעניים, התקרבו אל המתפללים בצורה מאיימת.
שלא יהיו אשליות לאף אחד- הכל שם היה מתודרך מתוזמן ומממומן".
"הובלתי יחד עם ראש הממשלה, שר הביטחון והקבינט החלטות על הוצאה של המוראביטון והמוראביטט אל מחוץ לחוק, הוצאת הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית אל מחוץ לחוק ,תפקידי לשמור על בטחונם של העולים להר, היהודים הנוצרים והמוסלמים,
הסטטוס קוו נוטה לרעת היהודים.
אני שמח שיש עלייה משמעותית במספר המבקרים להר הבית"

לסיכום , הכנס היה מרשים ביותר ללא ספק , אנחנו כבר רואים את השינוי שהחל תופס תאוצה ומפעפע בקרבו של עם ישראל , עם ישראל כמה לבית המקדש , לחיבורו השלם לבורא העולמים ,לבניין בית לשכינתנו , בעוד שלפני כחמש שנים התקיים הטקס הראשון בקרית משה, שם התקבצנו קבוצה לא גדולה של נשים וגברים ועתה לראות את הטקס הזה בכנסת ישראל בסיקור רחב ביותר של אמצעי התקשורת ובהשתתפותם של אנשים רבים ניתן היה לראות את הויראליות שהטקס תפס במהלך היום כשבכל רגע מצטרפים עוד ועוד גם מדתות שונות נכחו בטקס , אנחנו בהחלט בדרך הנכונה אומנם עוד עבודה רבה נכונה לנו בחיבורו של כל עם ישראל למקום קודשו אולם בהחלט ניתן לרשום לעצמנו התקדמות מרשימה כעם .
            
         חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה' , שנזכה לבניין בית מקדשנו במהרה , אמן סלה!!    





* שרה זועאבי קרובת משפחתה של חנין זועבי הידועה לשמצה אמרה דברים מעניינים בכנס,
 זועבי אומרת על עצמה 'אני ערביה, מוסלמית, ישראלית, ציונית גאה':
 "ציונית זה שאני מאמינה בזכות העם היהודי, שתהיה לו מדינה משלו. שהיא מדינת ישראל, ארץ הקודש. בטח מי ששומע אותי יגיד: 'מה, השתגעת? איך את אומרת שאת ציונית?'. רוצה להגיד לכל ערביי ישראל, באמת, להתעורר. אנחנו נמצאים בגן עדן, להשוות אותנו במדינה, לכל מדינות ערב - אנחנו בגן עדן. אני אישית, אין לי מדינה אחרת, ואין לי דגל אחר. עם כל הכבוד ללאום שלי, זה לא אומר שזו בגידה. אני לא הזקתי לאף אחד".


 צילום: בתיה אלוש 

הכנס כפי שסוקר בתקשורת:

ערוץ 20: ארדן: "זכותנו על הר הבית לא ניתנת לערעור"
http://www.20il.co.il/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%94-%D7%9B%D7%A0%D7%A1-%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%A9%D7%99-%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F/



ערוץ 7: "לאשר הסדרת תפילת יהודים בהר הבית"
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/333138



ערוץ 2: מבזק - ארדן: "הסטטוס קוו הנוכחי בהר הבית מקפח את הציבור היהודי"
http://www.mako.co.il/news-mivzak?id=d572255984725210VgnVCM100000290c10acRCRD&utm_source=mivzakimnet&utm_medium=rss&utm_campaign=mivzakimnet



כיפה: השר גלעד ארדן: "הסטטוס קוו בהר הבית מקפח את העם היהודי"
http://www.kipa.co.il/now/69512.html


שרים ויו"ר הכנסת בכנס לשינוי הסטטוס קוו בהר הבית: "מקפח את העם היהודי"

הארץ-לפני 20 שעות
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן אמר: "לתפיסתי, זכותנו על הר הבית לא ניתנת לערעור. זהו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. הסטטוס קוו בהר הבית כיום מקפח את העם ...





יום שני, 7 בנובמבר 2016

בית מדרש מקדש / רינה אריאל

הערב נפגשנו נשים מקרית ארבע ללימוד  משותף בבית מדרש מקדש.
הנושא הוא עדיין מבוא למקדש,
 בשיעור הראשון דברנו על "מקדש שקדם לעולם" מה המשמעות העמוקה של  רעיון זה ולאן זה מוביל אותנו, וכן שהעולם נברא בפועל מאבן השתיה -
 ואיך נבין את המהלך כולו ?!

בשיעור היום המשכנו בכך שהאדם נברא ממקום המזבח.
הדיון היה ארוך ועמוק על הבנת המדרש והשלכותיו כיום.

חשוב לציין שיש נושאים שאנו משאירות בסימן שאלה, הם בהתהוות, עדיין זקוקים לליבון ותחייה. איך נבין את הרעיון של בריאת האדם ממקום המזבח? מה זה דורש מאיתנו היום.
הנשים היקרות אינן מפחדות לעורר שאלות הנוקבות לעומק השיתין 
אנחנו מלבנות בעיות ומבינות שמהלך הגאולה הוא התחלתי,
שיש צורך בלימוד מעמיק ושיש צורך להתפתח לתהליך.


יום חמישי, 3 בנובמבר 2016

שבת מקדש אצלכם בבית "נשים למען המקדש"


עליית ראש חודש חשוון


כידוע לכולם "נשים למען המקדש" שמו לעצמן מטרה לעלות באופן קבוע פעמיים בחודש, הפעם הראשונה מתקיימת בראש חודש על ידי רינה אריאל לעילוי נשמתה של הלל הי"ד .
ובפעם השנייה בח"י בחודש על ידי מדריכה אחרת .
רינה מספרת :
בעליה זו דברנו על המשמעות של עליית חשוון , עליה המגיעה לאחר שיאו של חודש תשרי
וכעת מגיע החודש מר חשוון ללא חגים אך מצידו דורש את עבודת הקביעות , השגרה
עבודת ההכרה שהמקדש אינו רק מקום לחגיגות אלא לעבודת היומיום .
הידיעה שאנו עולות מתוך מקום של התמדה ורציפות –
17 איש הצטרפו אלינו לעליה זו כשבתוכן שתי נשים שזו להן עלייה ראשונה. מרגש מאוד.

  



וכך כותבת לנו אחת המשתתפות בעליה זו :

העליה היתה חלומית ומשקפת - הבית שלי לעכשיו, 
אני לא יכולה לא לחשוב על החוויה החזקה ביותר, 
זאת המתנה שירדה אלי דרכך, 
אולי בזכות ההקפדה בהכנה הרצינית רוחנית, נפשית ופיזית של 72 שעות.

ממי- נח למי- מנוחות/ הרבנית עידית ברטוב


מוזר לחשוב, שהעולם שלנו נברא למעשה פעמיים, בפעם הראשונה, כפי שלמדנו בגן, ומתואר בראשיתו של ספר בראשית, ובפעם השניה- בפרשת נח, שם היתה בעצם מחיקה של מה שנברא יש מאין, והתחלה של יצירה חדשה מתוך הקיים.
בבריאה הראשונה נברא העולם עם "מנגנון השמדה עצמית" כאשר הבריאה חורגת מייעודה, אולם משנתבצע גזר הדין, מבטיח הקב"ה שלא יביא מבול נוסף, הדרך של "כל הרשעה כולה כעשן תכלה" תתחלף בדרך של תיקון, תשובה ומחילה. לא מיגור הרשעה אלא תיקונה, והפניית האנרגיות השליליות לכוון חיובי.
מכאן מובן, מדוע היחס לנח הוא אמביוולנטי, מצד אחד, אילו היה בדורו של אברהם, ודאי שהיה מצליח להיות טוב יותר, ומן הצד השני, אילו היה בדורו של אברהם, לא היתה מורגשת צדיקותו. מצד אחד הוא ביצע בדיוק את ההוראות שניתנו לו, אך מן הצד השני- הוא ביצע בדיוק את ההוראות שניתנו לו! והקב"ה כביכול המתין לו. הוא נתן לו מאה ועשרים שנה כדי להתווכח, כדי לשאול, כדי לבקש, אבל נח, כמו בני דורו אינו רואה את הכתובת שעל הקיר.
אצל נח העולם מסודר ומתחלק לשניים: יש יראת א-לוקים ויש חיבור לעולם, ושני אלה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. אצל אברהם לעומת זאת, אהבת ה' אינה פוגעת במעורבותו עם הבריות, ובאהבת האדם, אף החוטא. כשהתורה מציגה בפנינו את נח, היא מכנה אותו "צדיק תמים", אך בכניסתו לתיבה, אומר לו ה': "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", עוד בטרם כניסתו אל התיבה, אבדה לו תמימותו- שלימותו. ואולי יש בדבר רמז לכך, שבני נח אינם מקריבים שלמים, אלא רק עולות, לומר כי החיבור אינו נתפס אצלם כערך, אלא ככורח.
גם לאחר המבול, נח שלח את העורב, והמדרש מתאר ויכוח בין השניים. העורב חושש לצאת לשליחותו, מפני שאם לא יוכל לשוב לתיבה ייכחד מינו מן העולם, והוא מציע ברוב הגיון לשלוח עוף טהור, שממנו כידוע נכנסו שבעה שבעה. נח לא מתבלבל והוא משיב: מה צורך לעולם בך? לא לאכילה לא לקרבן. גישתו פונקציונלית- מה שתועלתו אינה נראית לעיני, הוא חסר חשיבות וחייו חסרי ערך. אך הקב"ה מפריך את טענתו- "קבלו, שעתיד העולם להצטרך לו... עתיד צדיק אחד לעמוד ולייבש את העולם, ואני מצריכו לו". העורבים הם אלה שעתידים לכלכל את אליהו בנחל כרית, ולאפשר בסופו של דבר את ביטול גזרת הבצורת.
גם ביציאתו, צריך נח ציווי מפורש: "צא מן התבה" מן העולם הסגור והמוגן אל החיים האמתיים, אבל נח נכשל. בדיוק מאותה הנקודה שבה הסתיים הפרק הראשון של קיום העולם, מתחיל כעת הפרק הבא. מבחינת נח, המבול היה אולי הפסקת פרסומות. המעשה הראשון שעושה נח ליישוב העולם, הוא נטיעת כרם, ומיד בסמוך לכך באים ההשתכרות וחטא העריות. האיש שלידתו בישרה תקווה גדולה: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו, מן האדמה אשר אררה ה' ", מי ששמו נדרש כ-נוח לעליונים ונוח לתחתונים, נקרא כעת "איש האדמה", הוא יורד מדרגתו, והאתגר של חיבור הקודש והחול, נשבר.
כמו אברהם, גם משה התקומם לשמע בשורת ההשמדה מפי ה', הוא מוחה ואינו מרפה כשהקב"ה "מבקש את אישורו": "ועתה, הניחה לי... ואכלם". אולם משה עושה צעד נוסף של נכונות למסור את נפשו: "ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת", אני לא מתחיל ביצירת עם חדש, בדומה לנח, אני מבקש תיקון לקיים. את האולטימטום החצוף הזה, ה' דווקא אוהב.
צעד נוסף בלקיחת האחריות על בני דורו, עשה רבי צדוק לפני חורבן הבית. גם הוא ראה את הדיכוטומיה הבלתי אפשרית בין העבודה הדתית במקדש ובין פשעי העם, גם הוא התרה בשער כנגד הפער הקיצוני שבין "עולם הקודש" ובין "עולם החול", וגם הוא ידע שנגזרה הגזרה. ארבעים שנה התענה וצם רבי צדוק למניעת החורבן, אך במבחן התוצאה הוא נכשל. בית מקדש שבו כהן רוצח את חברו על הכבש, ואבי הנרצח מנחם את חבריו, בכך שהם לא נטמאו (יומא כג, ע"א), הוא בית הרוס, גם אם קירותיו עדיין עומדים. "עמד רבי צדוק על מעלות האולם, ואמר: אחינו בית ישראל שמעו,... אנו- על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות?
גם חורבן הבית היה מעין מבול פרטי לעם ישראל, שתוצאותיו הקשות מלוות אותנו עד היום, ודור שלא נבנה בימיו, כאילו נחרב בימיו. וכמו ההבטחה לנח, גם לנו מבטיח הנביא בהפטרה: "ברגע קטון עזבתיך, וברחמים גדולים אקבצך, בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך, ובחסד עולם ריחמתיך" . מי-נח לא ישובו עוד וחורבן שלישי לא יהיה. ביציאתנו מן המהלך של חודש תשרי אל השנה כולה, עומד לפתחינו האתגר של חיים ארציים מתוך הקדושה, אידיאל חיינו אינו יום הכיפורים, אלא סוכות דווקא, וגם אם מידי פעם נסטה ונמעד- יש כפרה ויש תיקון, ה' מצדו מבטיח התנהלות של רחמים, ומאפשר לנו את התשובה. כשנחזור אל אותה התמימות- השלמות, נתנחם באותה המידה גם בטובות וגם במה שאיננו נראה לנו טוב: "שבטך ומשענתך- המה ינחמוני", ומי נח הזדונים יהיו למי מנוחות.